אבא, הוא שאל,
כשאני אגדל
גם אני אלבש מדים
ואהיה חייל?
רציתי לומר לו שיש כל-כך הרבה דברים
להיות –
שחקן, גנן,
בנאי, ימאי,
ספורטאי אלוף, מציל שזוף,
אופה, רופא,
או סתם אדם שכזה.
ורציתי לספר לו שיש בעולם מקומות
שבהם חיילים רואים רק בתמונות
וילדים לא יודעים מה זה מדים
או רובה או כומתה
ואבא לא הולך אף פעם לצבא.
רציתי לומר לו הרבה דברים
והוא הביט בי ככה, כל-כך מתעניין
אבל
בסופו של דבר
רק עניתי לו
"כן".
יום הזכרון, 2008
שגיא נאור 
יפה מאד. מתנגן. מתוק-עצוב כזה.
שיר יפה מעלה רגשות מעורבים..אבל שישים שנים אנחנו פה,ואני מקווה שגם בהמשך הילד ידע כי שיש באפשרותו ללכת ולראות עולם ולמרות הכל ירצה לתרום מעצמו למדינה שלו.
מיום ליום המדינה נעשית פחות ראויה לכך, שנגן עליה וניאבק על קיומה.
מקסים.
קראתי ונהייה לי עצוב.
טוב שבבית (ובבטן) יש לי בת.
(ובסוף הן עוד יילכו לטיס…)
אתה כתבת את זה?
כן