שגיא נאור

היה היה אחד טוב לב אבל קצת טמבל
אחד שכבר צבר הרבה שעות של סבל
עד שיום אחד פגש במזל
שהעיף אותו לארץ בחלל
כן, תבכה, תשפוך פרצוף של עגל
שהולך תמיד הפוך כזה מן טמבל

באמצע השדה פתאום ראה הטמבל
כיסאות שלושה – לכל כיסא יש דגל
כיסא של אורחים, כיסא של קצינים
וכורסא רכה למלכים
על הכיסא של האורחים ישב הטמבל
בלי שום כיף, כל כך עייף, מרגיש באבל

הוא רק ישב, לא הספיק להתרווח
המשרתים מזגו חבית של יין לאורח
אכל מהסיר, שתה כמו חזיר
והרגיש חזק כמו פר צעיר
אחרי שהמטומטם שתה עוד ספל
לכיסא של הקצין עבר הטמבל

על הכסא הזה הרגיש פתאום בכוח
גבר עם ביצים אבל בלי מוח
הוא גייס ת'אומה ושידר ת'סיסמא –
האידיוט הכריז מלחמה
הצבא שלו כבש לו את הדרך
לעבור לשבת על כיסא המלך

על הכסא המלך הוא דפק עם הרגליים
בשמחת שלטון צרח עד השמיים
תהיו אבירים, תהיו חברים
מילה אחת שלי – אתם גמורים
אפילו אלוהים נקשר בחבל
הוא החזיק אותם ממש קצר, הטמבל

אבל הטמבל איש טוב לב, לכן נראה לו
לחלק לעם את כל מה שהיה לו
ואז הכיסא התנדנד כמו ערסל
הטיפש התעלף ונפל
הוא התעורר בערמה של קש וזבל
בבגדים בהם נולד עירום

וטמבל

(מילים: ולדימיר ויסוצקי, תרגום לעברית: יהונתן גפן)

* * *