אני נשבע: עוד פעם אני שומע את The Blower’s Daughter ברדיו, ואני עושה משהו למישהו!!! די, חלאס. מושפעים, נמאסתם!
וזה לא שחס וחלילה נמאס לי מהשיר הפשוט מושלם הזה. ממש לא. למען ההגינות, אספר כי אני עדיין נהנה מ-O (שדרי גלגל"צ, הסכיתו: כך קוראים לאלבום ממנו לקוח השיר הזה. לאמן קוראים דמיאן רייס) באותה מידה שבה נהניתי בחודשים הראשונים, אולי אפילו יותר.
וזה לא שאני מזלזל בפסקולים. ממש לא. אני חסיד מושבע של פסקולים, במיוחד כשהם מתלווים לסרטים מעניינים שמשאירים בי חותם. "קרוב יותר" לא היה סרט מופתי, אבל הוא בהחלט היה טוב למדי, והסצנות שבה הופיע השיר הזה היו נפלאות.
וזה לא שלא כיף לי לפתוח את הרדיו ולשמוע (שוב) את השורות הנהדרות של השיר הזה, ולשיר עם דמיאן "I can’t take my eyes off of you" באמצע איילון.
דמיאן שלי… עזבו אותו, באמא שלכם.
אז מה בעצם מביא לי את הסעיף????!!!!
אולי זה העובדה שאותם אפסים שלא ניגנו אפילו שיר אחד מהאלבום הנהדר הזה לפני שנה, שגרמו לכך שאפילו לא ייבאו אותו לארץ באופן מסודר, הם אלה שעכשיו, אחרי סרט אחד בינוני, טוחנים דק-דק את השיר הזה כאילו היה איזה יציאה של עברי לידר ששרה רוני.
אולי זה העניין שיותר מפעם אחת כבר שמעתי ש"השיר ששמענו היה The Blower’s Daughter, מתוך "Closer", הסרט החדש בכיכובם של נטלי פורטמן וג'וליה רוברטס…". בקושי מזכירים את דמיאן רייס, על O אין מה לדבר. החינוך-מחדש של הבינוני שטוף-הרייטינג בפעולה.
ואולי בעיקר זה משהו בתוכי שחושב שהמוסיקה של דמיאן רייס היא לא בשביל כל אחד, היא לא להפצה ברדיו. היא משהו שאתה מספר עליו לחבר הכי טוב שלך, לבחורה שאתה יוצא איתה. משהו שאתה משמיע לאשתך, שאתה שומע כשאתה לבד או עצוב. אני נזכר בגדולים וטובים (מישהו אמרLosing My ?Religion) שנטחנו עד כדי חוסר-יכולת-האזנה בבית המטבחיים של הפלייליסט, ומתפלל שהם יעזבו את דמיאן, לכל הרוחות.
בקיצור, באווירת הפסח המתקרב ובא, בקשה קטנה מהעורכים המוזיקליים באשר הם: let my Damien go, בחייאת אבוק, או שאני בא אליכם הביתה ולא פוסח על אף אחד מכם.*
נ.ב.
בשבת הייתי ב"בחברה טובה", עוד קומדיה חביבה עם שיר של דמיאן בפסקול (הפעם Cannonball הנהדר). לשם שינוי, את השיר הזה אי אפשר למצוא בפסקול, מה שאולי אולי יגרום לכך שלא ניאלץ לעבור שוב את כל העניין הזה עם שיר נוסף. תודה לאל על חסדים קטנים.
* הדברים האמורים לעיל אינם חלים על בועז כהן, איש יקר, עורך מוזיקלי ומגיש בחסד ומראשוני הממליצים על דמיאן בארץ הקודש…
שגיא נאור 
עוד מקרה עצוב של רכושנות נכנס לסטטיסטיקה 🙂
פתח את הראש, שגיא ידידי. זה כמו שהתחילו להשמיע את אלג’יר או רונה קינן ברדיו, אחרי שנים שהם היו סוד ליודעי דבר בלבד, פתאום חצי מהאוהבים המקוריים התרגזו. על מה אתם מתרגזים? המוזיקה אותה מוזיקה, השיר אותו שיר, האמן אותו אמן. לא נוח לכם? אל תשמעו רדיו.
אל תתקמצן על דמיאן. אם השיר שלו כל כך מדהים בעיניך (וגם בעיניי הוא כזה), כדאי שכמה שיותר אנשים ייהנו ממנו, לא ככה?
גיא