אני נגד טקסים וכל הטררם הזה ושלושה שבועות של עצרות וכתבות מיוחדות ותחקירים ודו"חות. מה שחשוב זה אם למדנו משהו ומה למדנו. התשובות הן לא וכלום. לא כלום.
אלו שהסיתו אז ואיימו, מרביצים היום לקצינים וממררים את חייהם של מנהיגיהם לשעבר. אלו שהסתכלו בטלוויזיה ולא אמרו דבר, מביטים גם היום במצב וזה לא ממש מזיז להם.
אני זוכר שאחרי הרצח היו דיבורים על כך שהמדינה הזו היא כבר לא ממש שלנו. משנה לשנה התחושה הזו מתחזקת.
יותר ויותר אני חושב ומזדהה ומאמץ לי את המלים של "בראשית" של אביתר בנאי, ליום הזה ולימים אחרים:
הימים עוברים לי
ואני מרגיש שזה עוזר לי
לברוח, לשכוח הכל, להקים משפחה אחרת
המלך האחרון נרצח לפני סוף המאה
הרוצח החייכן למד תורה בבר אילן
צריך לרקוד- אין שאלה
צריך לרקוד- אין תשובה
הכועסים כועסים
השמחים שמחים
העצובים עצובים
בסוף הסוף.
שגיא נאור 
אלו שחשבו אז שהמדינה שייכת להם ורק להם ממשיכים לחשוב כך, ולכן אלו שמרגישים שלקחו להם את הבית ממשיכים להרגיש כך… בעיקר משום שלחלקם באמת לקחו את הבית.