בזמן האחרון אני מרגיש שאני לא כאן. שבא לי להיעלם, לגמרי.
גם ת'ום יורק הרגיש ככה פעם.
זה שם
זה לא אני
אני הולך
לאן שאני חפץ
עובר דרך קירות
צף מעל הנהר
אני לא כאן
זה לא קורה
אני לא כאן
אני לא כאן
בעוד זמן קצר
אני איעלם
הרגע כבר חלף
כן הוא נעלם
ואני לא כאן
זה לא קורה
אני לא כאן
אני לא כאן
אורות מהבהבים ורמקולים מפוצצים
זיקוקים והוריקנים
אני לא כאן
זה לא קורה
אני לא כאן
אני לא כאן
אי שם בסוף שנות התשעים, עייף מהטור שלו של "OK Computer", יורק אמר לעצמו "זהו זה. אני לא יכול יותר".
שנה אחר-כך הוא עדיין היה בדרכים, והמלים של חבר טוב, אחד מייקל סטייפ – "תסגור את התריסים ותגיד לעצמך: 'אני לא כאן. זה לא קורה'" – הולידו את השיר הזה, שהופיע באלבום "Kid A" שיצא ב-2000.
טוב, כנראה שאם יש לך חברים כמו מייקל סטייפ הצרות שלך לא כאלה נוראיות… אגב, "Reveal" של REM הושפע מאוד מ-Kid A בכלל ומ"איך להיעלם לגמרי" בפרט (וסטייפ אף קיבל את הרשות של יורק לקרוא לאחד השירים "Disappear").
לפי יורק וראשי-הרדיו השיר מושפע מאוד מסקוט ווקר, עיבוד המיתרים הנהדר שלו מושפע מאוד מהמוסיקה של קריסטוף פנדרקי, והשימוש שעושה ג'וני גרינווד (שאחראי ללחן המרטיט) בכלי הנגינה המוזר Ondes Martenot בשיר הוא בכלל הומאז' לאוליביה מסיאן, אחד מהגיבורים המוסיקליים של גרינווד.
ת'ום יורק העיד לאחרונה (בראיון ל-"The Culture Show" של ה-BBC) שהשיר הזה הוא"הדבר הכי יפה שאי פעם עשינו".
שגיא נאור 
בזמנו קראתי שהשיר הזה מתבסס לא מעט על ספר עלום בעל אותה הכותרת (המלאה): How to dissappear completely and never be found
שמסביר איך להיעלם מכל רישום ובאמת לא להימצא לעולם. האגדה סיפרה שיורק נתקל בספר הזה באיזו חנות יד שנייה.
באמת רציתי לכתוב לך, ולשאול אם הכל בסדר, כי ממש נעלמת בזמן האחרון. אני רגילה לקבל ממך עדכון בבלוג אחת ליום בממוצע, ופתאום… שקט מערכתי… כבר התחלתי לדאוג. בקיצור לא יודעת למה לא שאלתי, אולי התביישתי, אולי סתם לא הספקתי, אבל אשאל עכשיו:
הכל בסדר? דבר איתי אם בא לך…