יומן מסע (3): רות סוף-סוף למילואים

אמרו לנו לבוא בשמונה. שמונה-תשע כזה. באתי בעשר וחצי. באחת-עשרה הודיעו לנו שבאחת-עשרה וחצי יגיע השליש וישחרר אותנו. אפילו למ"פ נמאס מהפיאסקו. רות סוף-סוף סוף למילואים.


 


אגב, מתברר שכדי להשתחרר מהמילואים יומיים לפני הזמן החייל (זה אני) אמור למלא טופס ובו הוא מבקש (מהצבא) לשחררו לפני המועד. "מה קורה אם אני לא מבקש?", שאלתי את המ"פ והשליש. הפרצופים המופתעים שלהם אמרו הכל. אין להם מושג. אבל ביקשתי, והצבא נענה במיידי. כל הכבוד לצה"ל.


 


ועוד אגב, לא קיבלתי סליפ צהוב. מתברר ששמו בצה"ל (למען האמת, בביטוח הלאומי) קץ לטפסים "הידניים" ועברו לטפסים "ממוכנים". במלים אחרות, שולחים לך בדואר את האישור. ימי משיח, רבותיי.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “יומן מסע (3): רות סוף-סוף למילואים

  1. דרור הגיב:

    שגיא, בכלל לא ביטלו את הטפסים הרגילים – במילואים בינואר עדיין קיבלנו כאלה, והפקידות ישבו שעות כדי למלא אותם. מכיוון שהשבוע שוב אגיע למילואים, אראה אם גם הפעם נקבל כאלה. מה שכן, אם אתה משתחרר לפני הזמן (או אם אתה מבקש – באתר הקמל"ר ניתן להוציא עוד אישורים), אתה תקבל טופס מודפס הביתה (וזה מניסיון המילואים מלפני שנה).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s