אמרו לנו לבוא בשמונה. שמונה-תשע כזה. באתי בעשר וחצי. באחת-עשרה הודיעו לנו שבאחת-עשרה וחצי יגיע השליש וישחרר אותנו. אפילו למ"פ נמאס מהפיאסקו. רות סוף-סוף סוף למילואים.
אגב, מתברר שכדי להשתחרר מהמילואים יומיים לפני הזמן החייל (זה אני) אמור למלא טופס ובו הוא מבקש (מהצבא) לשחררו לפני המועד. "מה קורה אם אני לא מבקש?", שאלתי את המ"פ והשליש. הפרצופים המופתעים שלהם אמרו הכל. אין להם מושג. אבל ביקשתי, והצבא נענה במיידי. כל הכבוד לצה"ל.
ועוד אגב, לא קיבלתי סליפ צהוב. מתברר ששמו בצה"ל (למען האמת, בביטוח הלאומי) קץ לטפסים "הידניים" ועברו לטפסים "ממוכנים". במלים אחרות, שולחים לך בדואר את האישור. ימי משיח, רבותיי.
שגיא נאור 
בשם כל משקיות הקישור בעולם הזה, אני מבקשת ממך מלא את הטופס הזה, אתה לא יודע כמה כאב ראש זה חוסך לנו אח"כ. 🙂
שגיא, בכלל לא ביטלו את הטפסים הרגילים – במילואים בינואר עדיין קיבלנו כאלה, והפקידות ישבו שעות כדי למלא אותם. מכיוון שהשבוע שוב אגיע למילואים, אראה אם גם הפעם נקבל כאלה. מה שכן, אם אתה משתחרר לפני הזמן (או אם אתה מבקש – באתר הקמל"ר ניתן להוציא עוד אישורים), אתה תקבל טופס מודפס הביתה (וזה מניסיון המילואים מלפני שנה).