המדור עם הקיטור (סיכום שבוע 1/05)

ברוכים הבאים לקיטורים של 2005. שנה מלאת קיטור שתהיה לנו.


 


כתבו עליי בעיתון (1)


הידעתם? הבלוגרים הם אנשי השנה 2004 של ABC. 


תודה רבה. את החלק שלי בצ'ק אנא שלחו אליי בדואר.


 


אגב, בפורצ'ן גם טרחו להסביר למה לא תוכלו להתחמק מהבלוגים. רק למקרה שתכננתם…


 


מכה קלה וקלקלה


דן חלוץ, מפקד חיל האוויר לשעבר וסגן הרמטכ"ל הנוכחי, רוצה להיות רמטכ"ל. אני לא יודע אם זה מה שגורם לו לצאת מדי פעם ביציאות תמוהות, או שמא זה הטייס השחצן והשובב שטבוע בו מימים-ימימה משתלט עליו למורת רוחו.


השבוע הוא התבקש להגיב על פציעתו של צלם ערוץ 10 מאש צה"ל ברצועה. התגובה: "מי שנכנס לקו האש – נפגע". נשמע סביר, אלא שהצוות של ערוץ 10 צילם כתבה בעיירה בית-להייה כאשר נפתח ה לעברם אש כבדה ללא כל סיבה הגיונית.


אותו חלוץ, אם שכחתם, הוא זה שצוטט שאמר "אני ישן טוב. הביצוע היה מושלם", בתגובה לפעולת החיסול של בכיר החמאס שחאדה, שבה נהרגו 14 אזרחים. לגבי מה שחש טייס כאשר הוא יוצא לפעולת חיסול שמעורבים בהם אזרחים חפים מפשע הוא אמר: "מרגישים מכה קלה, כתוצאה משחרור הפצצה, וכעבור שניה זה עובר".


חלוץ לא מבין מה לא בסדר בהתנהגותו. גם כשנאלץ להסביר אותה לשופטי בג"ץ (בתגובה לעתירה שהשיגו 30 אזרחים, ביניהם המשורר נתן זך, כנגד מינויו לסגן הרמטכ"ל), טען שרק מלא את חובתו הערכית.


זך, כמו גם שופטי בג"ץ, הציעו לחלוץ שינסח מחדש את "ערכיו". חלוץ מצידו טוען שמדובר "בטרמינולוגיה לא נכונה", שנבעה נכל שדיבר "אל הטייסים" ולא "למראיינת". כלומר, לתקשורת הוא יגיד את זה יפה ודיפלומטי, את החיילים הוא ימשיך להאביס בשחצנות ואטימות.


אז מה יש לנו כאן – אדם חכם והגון שאינו שולט בפיו או טייס שחצן ואטום?   שתי האפשרויות רחוקות מלהיות ה"מפקד שראוי לכך", שאמור להנהיג את צה"ל בשנות האלפיים.


אם חלוץ יפסיד אגב בקרב על הרמטכ"לות, אני חייב לומר שאני ירגיש מכה קלה, כתוצאה מכך שהעיתון יפול על ברכיי, אבל כעבור שנייה זה יעבור, ואני יישן טוב, טוב מאוד אפילו.


 


דוד אזולאי, נהג מירוצים


דוד אזולאי נתפס בליל יום ראשון כשהוא נוהג במהירות של 232 קמ"ש על כביש חוצה ישראל. הוא עוכב לשעה על ידי השוטר, קצין שלל לו את הרשיון במקום, והעיתונות חגגה על המהירות הסנסציונית. אינני מבין גדול ברכב, אבל  כבר כששמעתי על כך התפלאתי שמאזדה 6, עליה נהג אזולאי, מגיעה למהירות מקסימלית גבוהה כל-כך.


אלא שדוד אזולאי הוא חבר כנסת בישראל (מטעם ש"ס), ולכן הרשה לעצמו לבקש שאקדח הלייזר שתפס אותו יישלח לבדיקה. מהבדיקה הזריזה (ח"כ או לא ח"כ) התברר שהמכשיר תקין, אך המשטרה מיהרה נאלצה להודות כי היתה טעות אנוש (לחיצה כפולה שגרמה להכפלת המהירות…), ורשיונו הוחזר לו.


עכשיו בואו נחשוב, ילדים, מה היה קורה אם זה היה קורה לדוד אזולאי אחר, שאיננו ח"כ בישראל:  האם השוטר היה בודק את מכשיר הלייזר עוד באותו היום?   האם היתה המשטרה מתנצלת על העיכוב, שלילת הרשיון וההכפשה בתקשורת??  או שמא היה דוד אזולאי נשבע באמ-אמו שלא נסע כל-כך מהר, מקבל בהכנעה את הדין, משלם את הקנס, ובמקרה הכי טוב מציע למאזדה את שירותיו כנהג מירוצים???


 


מותרת החיה מן הבהמות


גאולה, הג'ירפה של ספארי רמת גן, מתה ביום שישי האחרון כתוצאה מאכילת שקיות ניילון שגרמו לסתימת קיבותיה.


היא, כמובן, לא בחרה לאכול את השקיות. אלה נזרקו לעברה בידי המבקרים, ביחד עם החטיף שהיה בתוכן, שהרי ידוע כי ג'ירפות נוהגות לקבל את האוכל שלהן בשקית, להוציא אותו בעצמם ואז למחזר את הניילון.


מקרה שכזה גורם לך לחשוב אם באמת יש צורך בגדרות בספארי או שמא מקומן של הבהמות המבקרות לצד החיות השוכנות שם.


 


 


bad publicity is better than no publicity


שרון קנטור נדהמת  כיצד עוזי כהן (האמיתי, מרעננה) מסובב את כל התקשורת על אצבעו הקטנה, לא מתרגש מהירידות ומטבעות הלשון הפיקטיביות, ורותם את כל העניין לטובתו הוא.


 


ובאמת האיש הוא פנומן – הוא פתח מדור למובטלים וקרא לו "סדר לי את המובטל", הוא מייצר תחפושות עוזי כהן, והוא אוף הודיע שיתרום את קולו למטבעות לשון שהבובה תנפק.


בארצות הברית, מולדת התקשורת הרדודה והספינים, ידוע מזמן כי "פרסום רע עדיף על חוסר פרסום". פוליטיקאי צריך לדעת לעבוד עם מה שיש לו, ועוזי כהן הוא כנראה פוליטקאי חכם מאוד. הוא עושה בשבועות האחרונים בית-ספר לכל המלגלגים.


כל הפוליטיקאים ה"חכמים" – החל מביילין שנלחם בחרצופו הפודלי וכלה ברוחמה "התחת של אסף הראל" אברהם – עומדים משתאים אל מול המרץ וחוש ההומור של סגן ראש העיר מרעננה.


בקצב הזה אלי פיניש צריך להתחיל לעבוד על החיקוי של עוזי כהן השר לעונה הבאה ("אתה סגן-שר, אתה"?).


 



 


סימון מוצרים או סימון אינטרסים


לא קל להבין מהמדור הזה כמה בוז ולעג אני רוכש לרוב החברים במועדון המצומצם הקרוי "כנסת ישראל". ובכל-זאת, חלקם טורח מאוד לרענן אצלי את התחושות הללו. את הרשימה מוביל, כנראה, אהוד אולמרט. מה שבעיקר מרגיז אצל אולמרט הוא שהוא כלל לא מתרגש מבוז והלעג, וממש נהנה לממש את הסטריאוטיפים והדעות הקדומות לגבי חברי כנסת הלכה למעשה.


אולמרט הוא, כידוע לכם, שר התעשייה והמסחר, תפקיד המקל עליו להתחכך, ללקק ולעזור לבעלי ההון. את הצרכן, אותו הוא אמור לשרת, הוא מזמן שכח. הנה, למשל, השבוע הוא אומר "אני לא מקבל את ההנחה שיש גורם אחד חשוב וקדוש בצרכנות שהוא הצרכן". זאת, כמובן, בכנס בנושא סימון המחירים.


סימון המחירים על המוצרים היא אחת ההחלטות הבודדות שהתקבלו על-ידי כנסת ישראל וראויה לכל הכבוד הראוי. סימון המוצרים הביא לכך שהצרכן יכול להשוות מחירים, יודע מה הוא מכניס לעגלה עוד לפני הקופה, וכך כוחו המועט – אל מול היצרנים – גדל משמעותית.


אבל אולמרט לא מרוצה. החוק לא טוב ליצרנים, כלומר בעלי ההון, כלומר החברים שלו. לכן אולמרט רוצה לשנות את החוק, בנימוק שהוא לא מספק לטענתו "אינפורמציה מלאה". לטענתו,  "יש למצוא פתרון שיתחשב גם בסוחרים וביצרנים".


אני רוצה להציע בזאת חוק טוב יותר – סימון אינטרסים על חברי הכנסת. סימון כזה שייתן אינפורמציה מלאה על מי הוא חבר הכנסת, מה הוא שווה, ואינטרסים של מי הוא מייצג.


עם סימון כזה, מר אולמרט, אתה עלול למצוא את עצמך באיזור של המבצעים, במדף התחתון, ועם מדבקה שמציינת שמזמן עבר תאריך התפוגה. איכס!


 


אויב ציוני – אמא שלך!


כותרת מרעישה בואינט: "אבו מאזן מקצין: ישראל – האויב הציוני." אכן מילים קשות.


לטענת ואינט,  יו"ר הרשות המיועד, שהכעיס גינה את ישראל במילים חסרות תקדים, שנשמעות בדרך כלל באיראן ובקרב אנשי חיזבאללה.


אבו מאזן, איש שקול בדרך-כלל, שהיה מהראשונים להיפגש עם ישראלים ולפעול למען השלום, רץ לבחירות בימים אלה, עולה על הבמה וכל מה שהוא מצליח להוציא מבדל שפתותיו הוא "האויב הציוני", ואנחנו – במקום להתרשם – מזדעזעים.


"האויב הציוני" – א גרויסע מציאע.  הרי קודמו בתפקיד, יאסר "כלב משוגע" ערפאת, לא היה פותח את הבוקר בלי איזה שני "אויב ציוני" ואיזה קללה עסיסית על אמא של אריק שרון מנוחתה עדן. אבל הכתבים של ואינט מייצרים בכוח פרובוקציות.


באותו יום ממש ואינט מדווח כי "החמאס מנסה לגרור אותנו לתוך הבחירות". מה מטרת החמאס?  "לפגוע באבו-מאזן". איך הוא רוצה להשיג זאת?  על-ידי "חימום" היחסים הרעועים ממילא עם ישראל. מי עוזר לו "לחמם" את היחסים האלה?  ואינט.


 


מי כאן הפרובוקטור?


ואם בפרובוקציות עסקינן, הרי שראשי הפרובוקטורים, סליחה – ראשי המתנחלים, כינסו מסיבת עיתונאים שבה תקפו את ראש הממשלה, בטענה שהאירוע ביצהר הוא פרובוקציה של שרון.


האירוע – חייל, תושב ההתנחלות יצהר, קרא לחיילים לסרב פקודה במהלך פינוי קרוואנים לא חוקיים, והתעמת עם שוטרים. מאוחר יותר, התעמתו מתנחלים במקום עם חיילי צה"ל, וחייל נאלץ לירות באוויר מחשש שנשקו יילקח. צה"ל גם הודיע כי יצמצם את כוחותיו באזור, בעקבות עימותים חוזרים ונשנים עם מתנחלים.


לקרוא ולא להאמין – אזרחים מרשים לעצמם לתקוף חיילים, ועוד יותר מכך – אזרחים מרשים לעצמם לתקוף חיילים שמגנים עליהם. אז מי כאן הפרובוקטור?


 


טרנספר מרצון


כהערת אגב, אציין רק שאינני מבין מדוע מתעקשים על פינוי בכוח כחלק מה"התנתקות". לא רוצים להתפנות – לא צריך.  


בתאריך המיועד, יש להסיג את צה"ל לקווים שייקבעו. הודעה עליהם תימסר למתנחלים. יירצו להתפנות מרצון – יופי: יקבלו פיצוי, עזרה, וכו'. לא ירצו, בעיה שלהם: שישמרו הם על עצמם, על ישוביהם ועל כבישיהם. שיתמודדו הם עם שכניהם לאיזור.


אם יהיה למישהו למעלה ביצים לפעול כך, הוא עוד יראה מה זה טרנספר מרצון.


 


המוציא את עצמו מהכלל – כופר בעיקר


ראשי המתנחלים קוראים לסרבנות. במועצת יש"ע מגנים את הקריאה – הם מטיפים "רק" לסרבנות אישית. סרבני סיירת מטכ"ל לא מבינים מה הדמיון שמוצאים כולם בינם לבין סרבני הימין.


בשני הצדדים נחרדים מההשוואה בין הסרבנים האלה לסרבנים האלה. אבל תגידו מה שתגידו – סרבנות היא סרבנות היא סרבנות. לא משנה אם אתה יפה נפש שמאלני או מתנחל דתי-לאומי, ברגע שאתה מחליט להוציא את עצמך מהכלל, כפרת בעיקר.


מי שנהנו לראות את הסרבנות משמאל, מגיעה להם הסרבנות מימין. ומי שעכשיו מחייכים למול הסרבנות מימין, עוד יאכלו מרורים כשהסרבנות הבאה תגיע לפתחם, מכל כיוון שלא יהיה.


 


מה עם המפתחות לצוללת?


ב"נתיבי איילון" חנכו ביום שלישי את הקטע החדש של איילון צפון, בין שבעת הכוכבים לדרך בגין בהרצליה.


 


אלא שמישהו שם איבד את המפתח לרמזור (יש דבר כזה!). התוצאה: אלפי נהגים נתקעו, בקטע הכביש שנפתח באותו יום ממש, בפקק גדול שנמשך כארבע שעות.


 


כשהייתי קטן, היינו מציקים לאלו שישנו בטיול השנתי, על-ידי כך שהיינו מעירים אותם ובעוד הם אפופי שינה שואלים אותם "איפה המפתחות לצוללת?". מי ידע שבעצם מדובר בנסיון חיים חשוב לחייהם הבוגרים במדינת ישראל.



 


כתבו עליי בעיתון (2)


לשרית פרקול יש מדור משעשע העוסק בבלוגים. השבוע הוא מוקדש לתמונת המחזור של ישראבלוג, עליה כבר כתבתי כאן.


זו התמונה המצורפת למדור השבוע. המדקדקים יוכלו למצוא אותי, סלב של ממש, בפינה הימנית תחתונה.




שבוע טוב!


 


 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s